ביקורת עצמית היא לא נעימה

באחד הפוסטים שלי (לצאת מעבדות לחרות) התייחסתי לנטייה שלנו לבקר את עצמנו ובכך שחלקנו מרחיקים לכת והופכים את אותה נטייה להתעסקות יומיומית אובססיבית.

איך הדבר בא לידי ביטוי בחיי היומיום שלנו?

ניקח למשל את התחום התעסוקתי- נניח אני עובדת כבר שנה במקום מסוים, אבל במקום להתרכז בעניין והאתגר והאווירה, אני עסוקה בביקורת עצמית.
אני בוחנת את התקופה האחרונה שבה הספקתי המון ועשיתי המון דברים כמו שצריך ועמדתי ברוב היעדים והמנהלת שלי פרגנה לי כמה פעמים על ביצועיי. אבל, אני "מעדיפה" להתמקד במה לא הספקתי, מה לא עשיתי טוב, באיזה יעד לא עמדתי ומתעכבת על הערה שהמנהלת זרקה לעברי. איך אפשר להשתפר ככה? או ליהנות ממה שאנחנו עושים? רוב הסיכויים שנחווה תחושת כישלון ולא נהנה ממה שאנחנו עושים.

אם נקביל זאת לילד שמנסה לקשור שרוכים ולא מצליח.. וההורים שלו נוזפים בו ורודים בו ואומרים שלוקח לו המון זמן ושאח שלו הצליח יותר מהר וש"מה הבעיה לקשור שרוכים" ועוד. האם הוא יצליח? איך ירגיש כשיצליח?
והורים של ילד אחר שלא מצליח יחייכו אליו ויעודדו אותו לנסות שוב, יגידו לו שזה לוקח זמן ללמוד דברים חדשים ושלכל אחד יש את הקצב שלו וכדומה. האם הילד הזה יצליח? איך הוא ירגיש כשיצליח?
בגלל שכולנו ילדים בסופו של דבר, אם יבקרו וישפטו אותנו, אולי נצליח אבל ההרגשה הנלווית תהיה שלילית ולא נעימה, וכשיעודדו ויטפחו אותנו יש סיכוי טוב יותר שנצליח במה שאנחנו עושים ונרגיש טוב עם עצמנו גם בתהליך.

אז די עם הביקורת הנוראית הזו!

בואו אליי נעשה את זה יחד
רותם רוטמן-מאמנת אישית
054-7409409

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s