למה אתם עושים לי את זה???

כמה מעצבן זה שחותכים אותי בכביש! או שעוקפים בתור! או שקיבלתי דו"ח! (ועוד בדואר רשום) או שחבר טוב לא התנהג כמו שציפיתי! ויש עוד כל-כך הרבה דברים…

מעצבן זו מילה כללית מדי, והרבה פעמים התחושה שמתלווה היא כעס שמתבטא בעוררות פיזית (חום, חוסר מנוחה, ורידים מתנפחים), בחוסר יכולת להתרכז בדברים אחרים ולעתים בתכנון 'נקמות' מסוגים שונים. מה שבטוח שזה לא עושה טוב באותו רגע או ברגע שאחרי ואף יותר מכך: מחקרים אמפיריים מראים שתחושות שליליות כאלה עלולות לגרום למחלות כרוניות, קמטים, הפרעות שינה ועוד ועוד.

אז מה אפשר לעשות? הרי הדברים האלה לא קשורים אליי והם לא באשמתי ובסוף לא רק שהם מכעיסים אותי, מסתבר שהם גם פוגעים לי בבריאות!

המצב הופך חמור ומתסכל יותר כשאנחנו כועסים ולא מודים בכך ואוגרים כעס ומתפוצצים על מישהו ללא הודעה מוקדמת באופן לא פרופורציונאלי למה שקרה באותו רגע. התוצאה במקרה הזה היא שבסוף אנחנו צריכים להתנצל בפני מישהו שפגע בנו "רק" כי לא אמרנו את הדברים 'כמו שצריך', וזה עוד יותר מעצבן!

אפשרות אחת היא להמשיך לכעוס כי זה באמת לא בסדר ולא הוגן ולא יפה ולא מכובד ולא מנומס ואני לא הייתי מתנהגת כך וכו', התוצאה שתקרה היא שאמנם אוכל להסתובב עם תחושה טובה שאני אדם ששומר על עקרונותיו אבל גם מעוצבנת ומתוסכלת ואהווה חברה לא נעימה לעצמי ולסובביי.

האפשרות הזו היא בעצם "להעניש את עצמי על טיפשותם של אחרים". דוגמא קיצונית לכך אפשר לראות בקומדיה השחורה (והמומלצת!) של דמיאן סיפרון "סיפורים פרועים" מ2014.
בסרט מובאים שישה סיפורים שונים שכל אחד מהם עוסק בתסכול מתחושה של עוול ובכעס ובנקמה שבאים כתוצאה ממנו. אפשר לראות בסרט מקרים יומיומיים כמו קבלת דו"ח חניה או עקיפה בכביש ואת ההסלמה וההפסדים כתוצאה מתגובת כעס קיצונית על האירוע.

אפשרות שנייה היא להבין שאכן הרבה מקרים אינם באשמתי או בשליטתי, אבל התגובה שלי היא לגמרי בשליטה שלי ובאחריותי הבלעדית. אני יכולה לקבל או לא לקבל את המצב, להחליט עד כמה להתעכב עליו ואיך להגיב מתוך שאיפה לבזבז עליו כמה שפחות זמן ועצבים כדי שאוכל להמשיך הלאה בחיי.

מדובר באופציה הקשה! ויש מקרים שהם אובייקטיבית מאוד מעצבנים ולא הוגנים כמו למשל להפסיד יום עבודה בהמתנה לטכנאי שבסוף לא מגיע, או כשמישהו לוקח קרדיט על משהו שאני עשיתי, או כשמישהו מאשים אותך במשהו שלא עשית ועוד. המקרים האלה הם באמת לא צודקים ואין ויכוח על כך.

אבל… המקרה כבר קרה. מה עכשיו?

אני כמובן לא מדברת על להתעלם ולהבליג ולאפשר לרמוס את זכויותיי. כן חשוב לעמוד על שלך ולנסות לקבל מה שמגיע, אבל אפשר לנסות לעשות את זה בנועם עד כמה שניתן ואפשר לעתים להמשיך הלאה בלי לעשות עניין מתוך הבנה שהאינטרס שלנו הוא שיהיה לנו טוב.

אם אתם מרגישים שאתם מרבים לכעוס ולהתפרץ ולוקח לכם זמן להירגע- אולי יש משהו עמוק יותר שכדאי לברר וכנראה שהכעס שלכם הוא לא תגובה שנובעת רק מהמקרה הספציפי בפניו אתם ניצבים.

*גם על כעסים ניתן לעבוד באימון דרך לקיחת אחריות ושינוי האופן בו רואים את הדברים.

 

בואו אליי נעשה את זה יחד
רותם רוטמן-מאמנת אישית
054-7409409

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s